כיום כמעט ולא קיימים נתונים ארוכי-טווח המתקפים את האמינות של רמות HbA1C ככלי לניבוי היארעות סוכרת סוג 2 בילדים. רמות HbA1C, רמות גלוקוז בצום ורמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר נמדדו במחקר אורכי שבוצע באוכלוסייה ילידית-אמריקאית, על מנת לקבוע את יעילותם בניבוי סוכרת סוג 2.

אבחנת סוכרת "מקרית" (רמות גלוקוז בצום ≥ 126מ"ג/ד"ל, רמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת גלוקוז ≥ 200, HbA1Cי≥ 6.5 , אבחנת סוכרת קלינית) בוצעה ב-2,095 ילדים ללא סוכרת ידועה בגילאי 10-19, שעברו ניטור עד גיל 39 וב-2,005 מבוגרים בגילאי 20-39, שעברו ניטור עד גיל 59.

בוצעה השוואה של אזורים מתחת לעקומה (ROC) לרמות גלוקוז בצום, רמת גלוקוז שעתיים אחרי העמסת סוכר ורמות HbA1C לניבוי פיתוח סוכרת במשך עשר שנים.

תוצאות המחקר הראו, כי לאחר מעקב ארוך טווח של ילדים ומתבגרים ללא אבחנה קודמת של סוכרת, היארעות סוכרת היתה גבוהה משמעותית (פי 4 בקרב בנים ופי 7 בקרב בנות) בקרב משתתפים עם HbA1C≥5.7%, מאשר במשתתפים עם HbA1C≤5.3%.

השוואת HbA1C, רמות גלוקוז בצום ורמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר לא הראתה הבדלי רגישות וספציפיות בין המדידות השונות בהיבט ניבוי פיתוח סוכרת בקרב ילדים ונוער.

מסקנת החוקרים היא, ש-HbA1C הינו מנבא יעיל של פיתוח סוכרת בילדים ויכול לשמש לזיהוי מצבים טרום-סוכרתיים בילדים עם גורמי סיכון אחרים. ל-HbA1C ערך מנבא לפיתוח סוכרת הדומה לערך המנבא של רמות גלוקוז בצום ורמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר.

מקור:
Vijayakumar, P. (2017) Diabetes Care. 40, 16.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2016/11/02/dc16-1358