מחקר זה בוצע כדי לבחון את הקשר בין אפילפסיה ארעית לבין סוכרת נעורים בקרב נבדקים בריטים.

החוקרים השתמשו במאגר הנתונים Health Improvement Network על מנת לבצע מחקר רטרוספקטיבי עם עוקבה פתוחה. מטופלים שאובחנו לראשונה עם סוכרת נעורים עד גיל 40 אותרו והיו במעקב, החל מינואר 1990 ועד ספטמבר 2015.

מטופלים אלו היו ללא אפילפסיה בעת קבלת האבחנה של סוכרת נעורים. לכל מטופל הותאמו אקראית ארבעה נבדקי ביקורת ללא סוכרת נעורים שתוקננו לפי גיל, מין ושימוש בשירותי בריאות כלליים. בוצע ניתוח רגרסיה ע"ש קוקס אשר השתמש במדד טאונסנד למחסור (Townsend deprivation index), שיתוק מוחין, פגיעת ראש וקשיי למידה כמשתנים מסבירים במודל.

אוכלוסיית המחקר כללה 24,610 נבדים (4,922 מטופלים עם סוכרת נעורים ו- 19,688 נבדקי ביקורת). כל המשתתפים היו במעקב במשך 5.4 שנים בממוצע (כ-132,000 שנות אדם של מעקב).

מטופלים עם סוכרת נעורים נטו יותר, באופן מובהק, לקבל אבחנה של אפילפסיה במהלך תקופת התצפית, בהשוואה לנבדקי הביקורת (יחס סיכון גס: 3.02, 95% רווח בר סמך: 1.95-4.69). שיעור ההיארעות של אפילפסיה היה 132 ו-44 לכל 100,000 שנות אדם בקרב מטופלים וביקורת, בהתאמה. ממצאים אלו נותרו עקביים לאחר תקנון עבור המשתנים המסבירים במודל (יחס סיכון מתוקנן: 3.01, 1.93-4.68) וגם בניתוח רגישות בו לא נכללו מטופלים עם סוכרת סוג 1 המתפרצת בבגרות.

לסיכום, מטופלים עם סוכרת נעורים נמצאים בסיכון הגבוה פי שניים או שלושה לפתח אפילפסיה בהשוואה לנבדקי ביקורת מתוקננים ללא סוכרת נעורים. יש להתחשב בממצאי המחקר כאשר בוחנים הפרעות הקשורות לפרכוסים בקרב מטופלים עם סוכרת נעורים.

מקור:
George E. Dafoulas, Konstantinos A. Toulis, Dougall Mccorry, Balachadran Kumarendran, G. Neil Thomas, Brian H. Willis, Krishna Gokhale, George Gkoutos, Parth Narendran, Krishnarajah Nirantharakumar; Type 1 diabetes mellitus and risk of incident epilepsy: a population-based, open-cohort study
DOI: 10.1007/s00125-016-4142-x