השפעת חומרים משני תודעה על ניצולי טבח מסיבת נובה

לסם MDMA יש השפעה מיטבה על תקופת עיבוד הטראומה הראשונית. כך עולה מממצאים ראשונים של מחקר שנערך בקרב ניצולי המתקפה הרצחנית בפסטיבל המוזיקה נובה בשבעה באוקטובר.

המחקר, שעודנו מתנהל, בוחן לראשונה כיצד נחוותה הטראומה תחת השפעת חומרים משני תודעה. הטבח חשף את המשתתפים במסיבות לטראומה מסכנת חיים לפרק זמן ממושך. הניצולים נחשבים למקרה בוחן שלא ניתן לשחזר במעבדה - קבוצה גדולה של אנשים שהתמודדו עם טראומה כשהם תחת השפעת חומרים שמשפיעים על המוח ומתמודדים כעת עם ההשלכות שלה.

את המחקר ארוך הטווח עורכים פרופ' רועי סלומון ופרופ' רואי אדמון והדוקטורנטית אופיר נצר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובשיתוף עמותת לב בטוח, עמותה ללא כוונת רווח, שמספקת טיפול נפשי ארוך טווח לשורדי הטבח.

החוקרים ביקשו להבהיר את המנגנונים הקוגניטיביים, הפיזיולוגיים והעצביים העומדים בבסיס טראומה הנחווית תחת חומרים משני תודעה וזו התוצאה הראשונית של המחקר. בניתוח מימדים שונים, ובין השאר את חוויות השורדים במהלך האירוע, עיבוד הטראומה הראשוני שלהם ותסמינים קליניים, הם הצליחו להוכיח כי חוויית הטראומה תחת חומרים שונים הובילה להשפעות פסיכולוגיות שונות ולביטוי סימפטומים שונים בתקופת עיבוד הטראומה הראשונית.

"התמקדנו במספר שאלות מפתח הרלוונטיות לעיבוד טראומה", אומר פרופ' סלומון, "ניסינו להעריך כיצד חומרים משפיעים על עיבוד טראומה לאחר התקיפה, לזהות מחלימים בסיכון לפוסט טראומה ותחלואה נלווית ולהעריך תוצאות קליניות בתקופה הפרה-טראומטית הקריטית".

"רוב האנשים שחווים אירועים טראומטיים לא יסבלו מפוסט טראומה, ולכן זיהוי אלה שנמצאים בסיכון בסמיכות בעקבות הטראומה הוא בעל חשיבות קריטית", אומר פרופ' אדמון.

במסיבה בדרום השתתפו בשבעה באוקטובר יותר מ-4,400 מבלים. יותר מ-360 נטבחו ועשרות נחטפו. עשרות מהשורדים היו עדים למעשים קשים שנעשו כנגד קורבנות אחרים. המתקפה התרחשה זמן קצר לאחר הזריחה, שהיא שיא המסיבה. יותר ממחצית המשתתפים היו תחת השפעת חומרי משני תודעה כמו LSD, MDMA, קטמין, פסילוסיבין וקנאביס, מה שהשפיע באופן סביר על החוויה הסובייקטיבית שלהם ועיבוד הטראומה. אסון חסר תקדים זה הוא אפוא אירוע הטרור ההמוני הראשון אי פעם שבו המשתתפים חוו טראומה בעודם במצבי תודעה משתנים.

כל 657 ניצולי הפסטיבל שהשתתפו במחקר דיווחו על סכנת מוות ישירה. 83% מהם דיווחו כי היו עדים להרוגים או פצועים במהלך המתקפה, 79% דיווחו כי יקיריהם נרצחו ו-68% דיווחו כי יקיריהם נפצעו. משמעות הדבר היא שכל משתתפי המחקר נחשפו לטראומה קיצונית שעלולה להוביל להשפעה פסיכולוגית משמעותית.

68% מהשורדים דיווחו על נטילת חומרים פסיכואקטיביים, כולל קנאביס ואלכוהול, טרם המתקפה הרצחנית. כ-23% מהם אמרו שהם נטלו סמי הזיה כמו LSD ו-26.7% מהניצולים דיווחו על שימוש ב-MDMA. משתתפים רבים השתמשו ביותר מחומר אחד. המשתתפים תיארו מגוון חוויות בשל השימוש בסמים במסיבה, החל מהזיות לבהירות קיצונית, מפאניקה למציאת פתרונות ומשיתוק לפעולה. עוד נמצא כי במקרים רבים, אפילו בין משתתפים בפסטיבל שהשתמשו באותם סמים נחוותה המתקפה באופן שונה, שלעתים המשמעות של ההבדל זה הייתה מצילת חיים.

"התוצאות מראות כי אנשים שצרכו MDMA במהלך הפסטיבלים הדגימו תוצאות טובות יותר באופן משמעותי. בקבוצת המשתתפים שצרכו MDMA דיווחו על איכות שינה טובה יותר, תמיכה חברתית ואינטראקציות חברתיות משופרות, ותוצאות קליניות חיוביות יותר בהשוואה לאלה שחוו את הטראומה תחת חומרים אחרים ואפילו אלה שלא השתמשו בחומר כלשהו במהלך האירוע". אומרת נצר.

כ-2,500 שורדים טופלו עד היום על ידי עמותת לב בטוח, שנותנת טיפול נפשי קליני ארוך טווח על ידי מטפלים ופסיכולוגים המתמחים בטראומה ומיודעי פסיכדליה. המעטפת הטיפולית כוללת טיפולים פרטניים בקליניקות, ריטריטים קבוצתיים, מתן ידע וכלים להתמודדויות ומעטפת ליווי סיוע למשפחות השורדים. אפרת אטון, מנכ״לית לב בטוח אמרה כי "שיתוף הפעולה בין העמותה למחקר נועד לשפר את איכות הטיפול הנפשי שאנחנו נותנים לשורדים. ישנו היזון חוזר בין המחקר לטיפול ואנו מתאימים את הטיפול בהתאם לממצאים קליניים של המחקר".

עדויות הניצולים

בכתבה על המחקר שהתפרסמה בניו יורק טיימס של יום ה', מצוטטים כמה מהניצולים. "למרות שאנשים ירדו על הקרקע וצרחו לידי, הרגשתי תחושת ביטחון גוברת, שאני בלתי מנוצח", אמר ירין רייכנטל, בן 26, מאמן ג'ודו שחווה את ההתקפה בעודו תחת השפעת LSD. "הרגשתי מואר. לא הרגשתי פחד בכלל".

החוקרים סייגו את הממצאים. "אנחנו שומעים רק את הסיפורים של אנשים שנותרו בחיים וההבנה שלנו מושפעת מהטיה של הניצולים", אמר ד"ר סלומון.

עדי ראייה אמרו כי נראה שהשימוש בסמים פגע ביכולת של משתתפים רבים לברוח. כמה מהחוגגים תחת השפעה פסיכדלית לא הבינו מה קורה ולא הצליחו לברוח. גם העדויות הללו הובאו בחשבון בממצאים. מבין מי שהצליחו להינצל, נראה שחלקם מתאוששים היטב ואחרים דיווחו שהם מרגישים קהים ומנותקים. חלקם אמרו שמאז המתקפה הם הגדילו את השימוש בסמים על מנת להתמודד.

"כולנו היינו במצב רגשי מועצם שהפך אותנו לפגיעים יותר כשההתקפה התחילה", אמר טל אבנרי, בן 18, שסיפר שהוא נשאר צלול יחסית בשבעה באוקטובר לאחר שנטל MDMA.

לחובבי סצנת הטראנס בישראל, פסטיבל כמו נובה הוא יותר מדרך להשתחרר. רבים רואים ברייב שמתקיים לעתים קרובות ביערות ובמדבריות, שמלווה בפעימות אלקטרוניות וחומרים משנים תודעה, מסעות רוחניים. "האהבה שהרגשתי על רחבת הריקודים של הרייבים הפסיכדליים עזרו לי להתמודד עם המוות של אמי", סיפר יובל תפוחי, ניצול נובה בן 27 מתל אביב.

בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כשהשמים הפכו ורודים ואמור היה להתחיל החלק האינטנסיבי ביותר של המסיבה, השמיים התמלאו ברקטות. ניצולים סיפרו כי חלק מהאנשים נפלו ארצה ופרצו בבכי, אחרים הסתתרו בשיחים, מאחורי עצים ובאפיקי נחלים, אחרים רצו שעות בשדות פתוחים וחלק מהאנשים נכנסו למכוניות ויצרו פקק תנועה ענק ביציאה, שם הפכו למטרות קלות למרצחים.

בין מטחי הירי הרקטות, מאמן הג'ודו רייכנטל, עבר את מה שהוא מתאר כחוויה טרנסצנדנטית, שאותה הוא זוקף להישרדותו. הטריפ של ה-LSD גרם לו לחוש שהפחד נעלם והוא מלמל פסוקי תנ"ך כשרץ למקום מבטחים.

ניצולים רבים תיארו איך הפאניקה הראשונית שלהם התחלפה בנחישות שהיא פונקציה של מתח המונע את השפעות התרופות. סבסטיאן פודזמצ'ר, בן 28, ייחס לפחות את חלק מהישרדותו לפרץ עצום של אנרגיה ובהירות שחווה בזמן השימוש ב-MDMA. הוא אמר כי בזכות השפעת הסם היה לו הכוח לשאת את חברתו שהיתה משותקת מאימה. פודזמצ'ר, חובש קרבי משוחרר, סבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית לאחר שירותו. נטילת תרופות פסיכדליות עזרה לו לדבריו להתמודד עם חלק מהכאב ולדבר על שירותו הצבאי מבלי לרעוד. "תמיד חשבתי שאם אקלע למצב קיצוני כזה, אהיה משותק מפאניקה בגלל ה-PTSD", אמר, אך להפתעתו הוא גילה כי ה-MDMA שלקח ברייב "עזר לי להישאר מעל האירועים ולפעול מהר יותר ובנחישות".

אלמוג ארד, בת 28, סיפרה כי השפעת הסם התחילה לאחר תחילת המתקפה, אך הנסיבות "מזערו" במהירות את השפעות הסם. היא אמנם המשיכה לראות צורות וצבעים עזים בזמן שברחה, אך קבלת ההחלטות שלה נותרה תקינה יחסית, לדבריה. "אדרנלין היה הסם הכי חזק שלקחתי באותו יום".

מסקנות המחקר

חוקרי אוניברסיטת חיפה מתכננים לעקוב אחרי הניצולים במשך שנים ואחרי הפעילות העצבית שלהם באמצעות הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI). הממצאים הראשוניים שלהם פורסמו במאמר טרום-דפוס, שעובר סקירת עמיתים.

בנוגע להתמודדות עם הטראומה לאחר האירוע, מסקנות ראשוניות של המחקר מראות כי בהשוואה לניצולים שהשתמשו בחומרים אחרים, משתתפים שהשתמשו ב-MDMA מתאוששים טוב יותר ומראים תסמינים פחות חמורים של הפרעת דחק פוסט טראומטית. "רבים מהמשתמשים ב-MDMA מאמינים שהשימוש בסם עזר להם לשרוד", אמרו החוקרים. "תפישה זו יכולה להשפיע על יכולתם להתמודד עם הטראומה".

"לאופן שבו אנו זוכרים את הטראומה יש השפעה רבה על האופן שבו אנו מעבדים אותה", אמר פרופ'ר אדמון. "אז גם אם התפישה של הקורבן היא סובייקטיבית, עדיין תהיה לה השפעה רבה על ההחלמה שלו".

לדברי החוקרים, קשה להעריך את המינונים המדויקים שבהם השתמשו המבקרים בפסטיבל, מה שמקשה לנתח כיצד כמויות שונות של סמים השפיעו על אנשים. עוד צוין כי נראה שאנשים שנפגעו הכי קשה הם אנשים שנטלו קטמין, שלו השפעה מרגיעה ודיסוציאטיבית אינטנסיבית.