הבנת דיבור סמויה מנבאת התאוששות ממצבים בלתי תגובתיים חריפים

מטופלים עם פגיעה מוחית טראומטית אשר נכשלים במילוי פקודות לאחר תום השפעת סדציה, מהווים אתגר פרוגנוסטי בהיבט הנוירולוגי. הפחתת אי הוודאות הפרוגנוסטית תוביל להחלטות טיפוליות טובות יותר ותבטיח הקצאת משאבים מוגבלים למטופלים אשר בסבירות גבוהה יותר ירוויחו מהם. איתור סמנים קליניים לקוגניציה שיורית סמויה, ביניהם יכולת הבנת דיבור, עשוי להפחית את מידת חוסר הוודאות הכרוכה בסיטואציה.

במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Annals of Neurology, חוקרים בחנו סמנים קליניים שיאפשרו זיהוי קוגניציה סמויה בקרב מטופלים עם פגיעה מוחית טראומטית שאינם מגיבים לפקודות. לצורך עריכת המחקר גוייסו 28 מטופלים עם פגיעה מוחית טראומטית שהיו 2-7 ימים לאחר סדציה ונכשלו במילוי אחר פקודות. למטופלים הושמעו מילים המורכבות מהברה אחת, איזוכרוניות, שביחד הרכיבו ביטויים ומשפטים בעלי משמעות, כאשר במקביל תועדה פעילותם המוחית באמצעות EEG (electroencephalography). בקרב פרטים בריאים, פעילות EEG מסתנכרנת עם קצב הביטויים והמשפטים רק כאשר המאזינים מבינים את הנאמר באופן מודע. גישה זו אם כן, מהווה כלי למדידת הבנת דיבור שיורית בקרב מטופלים שאינם מגיבים.

החוקרים מצאו כי 17 ו-16 משתתפים היו זמינים להערכה באמצעות מדד GOSEי(Glasgow Outcome Scale Extended) לאחר 3 חודשים ו-6 חודשים, בהתאמה. התוצא נמצא בקשר מובהק עם חוזק הפעילות הקורטיקלית של המטופלים ויכולתם לעקוב אחר ביטויים ומשפטים (r>0.6, p<0.007). חישובים באמצעות מודלים של רגרסיה לינארית מצאו כי חוזק תגובת ההבנה (ß=0.603, p=0.006) שיפר באופן מובהק את רמת הדיוק של הפרוגנוזה, בהשוואה להתייחסות למאפיינים קליניים בלבד (לדוגמא: מדד GCSי[Glasgow Coma Scale] או ממצאי CT).

החוקרים סיכמו כי פרוטוקול EEG שמיעתי, פשוט ופאסיבי משפר את רמת הדיוק הפרוגנוסטית בנקודת זמן קריטית ובעלת חשיבות לקבלת החלטות קליניות. בניגוד לשיטות אחרות שמטרתן לזהות קוגניציה שיורית למטרות פרוגנוסטיות, גישה זו הינה סבילה לחלוטין ולכן פחות רגישה לחסרים קוגניטיביים. בכך, היא מגדילה את מספר המטופלים שעשויים להרוויח ממנה.

מקור: 

Sokoliuk R, Degano G, Banellis L, et al. Ann Neurol. 2021;89(4):646-656. doi:10.1002/ana.25995