אגוניסטים לקולטני פפטיד ה-GLP-1 משמשים לטיפול בסוכרת מסוג 2. עם זאת, טרם התברר כראוי האם התגובה הקלינית ותופעות הלוואי המשמעותיות תלויות בדרך מתן התרופה.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת Cell Press Medicine אנו בחנו החוקרים קשרי החשיפה-תגובה הפרמקודינמיים הקיימים תחת רמות שונות של סמגלוטיד (semaglutide) בפלסמה, שהתקבלו עקב מתן פומי או זריקה תת-עורית של התרופה.
החוקרים השוו את השינויים שחלו אצל הנבדקים ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), משקל הגוף, סמנים ביולוגיים לסיכון קרדיווסקולרי, ותופעות לוואי כגון בחילות והקאות.
ברמת החשיפה האופיינית לסמגלוטיד פומי, הירידה המשוערת ברמת המוגלובין המסוכרר עמדה על 1.58% תחת טיפול פומי לעומת 1.62% בזריקה תת-עורית, והירידה במשקל עמדה על 3.77% תחת הטיפול הפומי לעומת 3.48% בזריקה תת-עורית, 6 חודשים לאחר תחילת המחקר.
עלייה במשקל הגוף הייתה המשתנה החשוב ביותר שהיה הקשור לחשיפה מופחתת לסמגלוטיד, בשתי צורות המתן של התכשיר.
לסיכום, תוצאות המחקר מצביעות על כך שלשונות בין-אישית בתגובת ה-GLP-1R ולדרך מתן התרופה אין השפעה משמעותית על יעילות הטיפול באמצעות GLP-1RA בשדה הקליני.
מקור: