העליה הנצפית בהיארעות היפותאירודיזם מולד (Congenital Hypothyroidism - CH) מיוחסת לעליה בשיעורי האבחון של המחלה החולפת. מטרת המחקר הייתה לזהות מנבאים ל-CH חולף (Transient CH - T-CH) ולפתח כלי ניבוי על מנת להבדיל בין מחלה חולפת למחלה קבועה (Permanent CH - P-TH). במחקר פרוספקטיבי זה השתתפו מטופלים שאובחנו עם CH בין השנים 2006-2015 במסגרת סקר היילודים של מדינת אונטריו (Newborn Screening Ontario - NSO).
עוד בעניין דומה
מתוך 469 נבדקים במחקר, 360 (76.8%) מטופלים אובחנו עם P-CH לעומת 109 (23.2%) שאובחנו עם T-CH. תוצאות המחקר הדגימו כי מנת לבותירוקסין המנבאת T-CH עמדה על פחות מ-3.9 מק"ג/ק"ג בגיל שישה חודשים, פחות מ-3 מק"ג/ק"ג בגיל שנה ושנתיים ופחות מ-2.5 מק"ג/ק"ג בגיל שלוש שנים. ססטיסטיקה תיאורית ומודלים לוגיסטיים רב-משתניים הציגו מספר הבדלים משמעותיים בין מטופלים עם T-CH לבין מטופלים עם P-CH, כאשר הריבוד המקסימלי הוא בגיל שנה.
בדיקות דימות של בלוטת התריס היווה המנבא המשמעותי ביותר (p<0.001). מלבד דימות, מנבאים משמעותיים במהלך השנה הראשונה של החיים כללו מנת תירוקסין/ק"ג (p<0.001-0.002), עליה בתירוטרופין (TSH- Thyroid Stimulating Hormone) אל מעל טווחי הייחוס במהלך הטיפול (p=0.002), סקירה של TSH (p=0.03) ורקע רפואי של מחלה בבלוטת התריס של האם (p=0.02). על בסיס מודל של גיל שנה, שלא כלל מרכיב של דימות, החוקרים פיתחו ציון סיכון לזיהוי ילדים עם T-CH שיכולים להנות מנסיונות מוקדמים של הפסקת טיפול על מנת להפחית התערבויות רפואיות ועלויות מיותרות של מערכת הבריאות.
מסקנת החוקרים הייתה כי מנת לבותירוקסין קטנה מ-3 מק"ג/ק"ג בגיל שנה או שנתיים או מנה קטנה מ-2.5 מק"ג/ק"ג בגיל שלוש שנים יכולות לשמש כגורם ניבוי ל-T-CH. החוקרים פיתחו ציון סיכון חדש לצורך ניבוי של הצלחת נסיון הפסקת טיפול עבור נבדקים בגיל שנה.
מקור: