מותה הטרגי בתאונת דרכים של האחות המיילדת דנה בן שושן מהמרכז הרפואי צפון, ביום ה' בשבוע שעבר, בתום משמרת, הצית ברשת גל של תגובות מאת חברי צוותים רפואיים המשתפים בתחושות הסכנה שחשו בנסיעות הביתה לאחר משמרות עבודה ארוכות.
עוד בעניין דומה
"מקווה שמישהו יתעורר שם במערכת הבריאות ויבין שהחיים שלנו, רופאים, רופאות, אחים, אחיות, הם לא הפקר", כותבת עמיתה של בן שושן ז"ל ומצטרפת לקריאה החוזרת למערך הסעות לעובדים ולעובדות המותשים לאחר משמרת ארוכה, מהמרכז ומהפריפריה.
ביום חמישי האחרון עשתה את דרכה לביתה שבצפת האחות המיילדת דנה בן שושן ברכבה הפרטי, לאחר שסיימה משמרת לילה במרכז רפואי צפון (פוריה). בשעה 07:28 התקבל במוקד 101 של מד"א דיווח על תאונה בין רכב פרטי לאוטובוס בכביש 89, סמוך לצפת. צוות מד"א שהגיע לזירה הבחין באישה שנלכדה בתוך הרכב הפרטי וסבלה מפגיעה רב-מערכתית. כבאים מתחנת גליל-גולן שהוזעקו למקום חילצו את הלכודה, והצוותים הרפואיים קבעו את מותה. שמונה מנוסעי האוטובוס נפצעו קל.
פוסט בפייסבוק של ד"ר טל זילברמן קמחי, מהמרכז הרפואי צפון, גרר מאות תגובות ויותר מ-800 שיתופים, וכך היא מספרת: "כבר 8 שנים שאני נכנסת לרכב בכל סוף תורנות של 26 שעות בבית חולים ומתפללת. מתפללת על עצמי ועל כל הרופאות והאחיות שאיתי בדרכים אחרי לילה ללא שינה. מתפללת שכולנו נגיע הביתה בשלום. בבקשה, שהשליחות שלנו לא תגרום לילדים שלנו להיות יתומים. חושבת על הילדים, שותה עוד קפה ומתאמצת להישאר ערה כל הדרך. רק להגיע הביתה בשלום.
"והיום קרה הנורא מכל. דנה בן שושן, חברה, מיילדת, אם לארבעה קטנטנים ובהריון, נרדמה על ההגה ונהרגה בדרכה הביתה ממשמרת לילה. הלב לא יכול להכיל את הצער על האישה החייכנית, האוהבת, המסורה כל כך למשפחה ולמטופלות. את הצער על הילדים האלה, שהתעוררו לבוקר ללא אמא.
"ואני שואלת למה? למה בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בבאר שבע – יש הסעות לאחיות בסוף משמרת לילה ואצלנו רק לפעמים? למה בתל השומר מתמחים מגיעים וחוזרים הביתה עם מונית ביום של תורנות ואנחנו נוהגים גם 60 דקות הביתה ומתים מעייפות? כי המרחק גדול מדי? כי החיים שלנו בפריפריה שווים פחות? המחשבה על המוות הזה היא בלתי נסבלת.
"אני קוראת מכאן לכל העובדות והעובדים במקצועות הבריאות, בואו נשים לזה סוף. בואו נדרוש אחת ולתמיד הסעות הביתה אחרי משמרת לילה. לכל בעלי התפקידים. ולמנהלים – עליכם החובה לדאוג שזה יהיה המוות האחרון".
שמרית בוכניק, עמיתה נוספת מהמרכז הרפואי צפון, שבו עבדה בן שושן ז"ל, כתבה אף היא בפייסבוק: "מאמצע הלילה שבו התקבלה הידיעה אני לא מצליחה לעצום עין... אתמול הייתי אמורה להגיע למשמרת וביטלתי ברגע האחרון. הפחד המתמיד להירדם על ההגה בתום התורנות הוא משתק!
"דנה ז״ל יצאה מאותו בית חולים בו אני עובדת ולא הצליחה לחזור הביתה למשפחה שלה. בת 32, אמא לארבעה ובהריון, עברה תאונת דרכים מחרידה, בהתנגשות באוטובוס. מקווה שמישהו יתעורר שם במערכת הבריאות ויבין שהחיים שלנו, רופאים, רופאות, אחים, אחיות, הם לא הפקר! זו דרישה כל כך בסיסית ולגיטימית לקבל מערך הסעות. עצובה כל כך ולא מאמינה שלא הצלחת להגיע בשלום הביתה לאוהבייך. יהי זכרך ברוך והלוואי ולכתך יגרום למישהו להתעורר ולשנות דברים במערכת הבריאות".
בפוסט אחר נכתב: "אני זוכרת את הרגע שנרדמתי על ההגה, בעלייה להר הרצל כשחתכתי דרך היער ונמנעתי מהעבודות בכביש של 'הדסה'... זה היה לרגע אחד קצר במיוחד, אבל זה היה מפחיד מאוד! במזל לא קרה לי כלום. כן, זה היה אחרי משמרת לילה, אבל גרתי במרחק לא רחוק משם ועדיין נרדמתי... חברותיי עוד עובדות במשמרות ואני חושבת שאף אחת מהן לא צריכה לנהוג אחרי משמרת. אני מתפללת שהמקרה הנורא הזה יזעזע עוד ענף במערכת ויבינו שאחיות ואנשי צוות רפואי לא צריכים לנהוג הביתה!".
בתגובה נוספת מסופר: "לא פעם מצאתי את עיניי נעצמות לרגע לאחר משמרת לילה בדרכי הביתה... מסוכן עבורי ועבור שאר הנהגים בכביש. ליבי ליבי אליכם המתמחים שנוהגים הביתה לאחר תורנות של 26 שעות!!! לעתים ללא רגע מנוחה. בהחלט צריך להפיק לקחים ממקרה טראגי שכזה".
מגיבה נוספת שאלה האם חייו של רופא חשובים פחות מאלה של נהג אוטובוס: "כנשואה לרופא שעובד משמרות של 26 שעות רצופות, גם ככה תמיד אני בלחץ כשהוא חוזר הביתה אחרי תורנות של 26 שעות (יש לו שעה נסיעה!) ועכשיו אני עוד יותר בלחץ. למה רופא/ אחות שעובד כ"כ קשה ובשעות הלילה צריך להסתדר לחזור הביתה בעצמו. לנהג אוטובוס יש כללים שאחרי מספר שעות נהיגה אסור לו להמשיך עוד. רופא או אחות פחות חשובים מנהג הסעות?!".
כמה מהמגיבים לפוסט ביקשו לעדכן כי העדר הסעות אינו בעיה רק בפריפריה (למעט בבית החולים שיבא – מ.ד.א): "גם בבית חולים שאני עובדת במרכז אין הסעות חזרה מלילה וגם לי יצא להירדם על ההגה למרות כל הקפה והחטיפים. זה לא אנושי להיות בפוקוס אחרי לילות פעילים חסרי שינה. ממש מקווה שבתי החולים יפתרו את העניין הזה בקרוב", כתבה עמיתה מהמרכז.
בפוסט נוסף נאמר: "רק לומר, שגם בבתי חולים במרכז אין הסעות אחרי לילה/ תורנויות... זו סכנת נפשות כלל ארצית. לצערי, אני חוששת שההתעוררות תהיה לא כשצוותים משלמים בחייהם, שגם כך הם הפקר, אלא כשהקורבן יהיה מישהו שנפגע מרופא.ה או אח.ות שנרדמו על ההגה בדרך מתורנות או ממשמרת לילה".
מחקר שהוצג אשתקד בכנס השנתי ה-30 של המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים, ועמד על הקשר שבין בריאותם של מתמחים ברפואה לבין המשמרות הארוכות בנות 26 השעות שהם נאלצים לבצע, העלה כי ביום השני אחרי המשמרת דיווחו הרופאים והמתמחים על ביצוע יותר עבירות תנועה, יותר טעויות בנהיגה והתנהגות אגרסיבית על הכביש. כן זוהו ירידה קוגניטיבית, עצבנות יתר ועייפות כרונית.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
