פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation - AF) הינה הפרעת קצב שכיחה בקרב נבדקים מבוגרים מעל גיל 80 שנים. היחס בין רוחב פיזור גודל תאי דם אדומים (Red-cell Distribution Width - RDW) לאלבומין הודגם כסמן פרוגנוסטי אמין לתוצאים ירודים במספר מצבים רפואיים. עם זאת, יש מעט ראיות מדעיות הקושרות בין יחס RDW לאלבומין (RDW to Albumin Ratio - RAR) לבין תמותה בנבדקים קשישים עם AF.
עוד בעניין דומה
בין התאריכים יוני 2015-יוני 2020 בוצע מחקר רטרוספקטיבי במוסד אקדמי שלישוני בו נכללו 1,141 נבדקים קשישים עם AF. ערך RAR חושב על פי יחס בין RDW באחוזים לבין אלבומין בגרם לדציליטר. החוקרים העריכו בעזרת רגרסיית COX רב-משתנית את הקשר האפשרי בין RAR לבין תמותה קרדיווסקולרית וסיכון לתמותה מכל סיבה תוך 28 ימים.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי התמותה מכל סיבה ומסיבות קרדיווסקולריות תוך 28 ימים עמדו על 8.7% ו-3.3%, בהתאמה. בעזרת ניתוח לפי קפלן-מאייר נמצא מתאם בין העליה בשלישוני RAR לבין עליה מובהקת בשיעורי תמותה מכל סיבה (T1: 1.6%, T2: 6.2%, T3: 18.1%; p<0.001) ותמותה מסיבות קרדיווסקולריות (T1: 0.8%, T2: 2.9%, T3: 6.3%; p<0.001). נמצא מתאם חיובי ומבוהק בין RAR מתמשך לבין תמותה מכל סיבה (יחס סיכונים של 1.42, רווח בר-סמך של 95%, 1.23-1.65) ותמותה מסיבות קרדיווסקולריות (יחס סיכונים של 1.31, רווח בר-סמך של 95%, 1.05-1.64), גם לאחר תקנון עבור מספר גורמים מערפלים. בהשוואה לקבוצה T1, נבדקים עם ערכי RAR הגבוהים ביותר הדגימו את הסיכון הגבוה ביותר לתמותה מכל סיבה (יחס סיכונים של 2.73, רווח בר-סמך של 95%, 1.11-6.74) ותמותה מסיבות קרדיווסקולריות (יחס סיכונים של 2.59, רווח בר-סמך של 95%, 0.69-9.78). ערכי RAR מוגברים נמצאו קשורים לשיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל סיבה ותמותה קרדיווסקולרית בכמעט כל תתי-הקבוצות.
מסקנת החוקרים הייתה כי RAR נמצא במתאם עם תמותה מכל סיבה ומסיבות קרדיווסקולריות תוך 28 ימים עבור קשישים מעל גיל 80 שנים עם AF.
מקור:
Conggai Chen Jiasheng Cai Bin Song Lingyun Zhang Wei Wang Rong Luo Yi Zhang Yunhao Ling Chuntao Wu Zilong Wang Haibo Liu Yumei Wu Xinkai Qu; Relationship between the Ratio of Red Cell Distribution Width to Albumin and 28-Day Mortality among Chinese Patients over 80 Years with Atrial Fibrillation. Gerontology 6 December 2023; 69 (12): 1471–1481. https://doi.org/10.1159/000534259